חד המשתק אותנו ומונע בעדנו מלעשות את ההכרחי עבור הישרדותנו
על היהודי מוטל להיפטר מרגשות האשם והשנאה העצמית, ששורשם בחולי נפש, ולהתעטף באיצטלה של גאון, עוצמה וביטחון עצמי. מוטל עליו להשליך מעל פניו את הפחד
על היהודי מוטל להיפטר מרגשות האשם והשנאה העצמית, ששורשם בחולי נפש, ולהתעטף באיצטלה של גאון, עוצמה וביטחון עצמי. מוטל עליו להשליך מעל פניו את הפחד
לא עוזבים את לבנון כדי לתת לערבים לחזור ולרצוח יהודים בגליל, ולא נשארים בלבנון כדי לתת לחיילים יהודים להפוך למטרות קלות לרוצחים ערבים. מחזיקים בדרום
"האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו"- מדוע הכפילות "ירא ורך הלבב"? אומרת התוספתא: "'מי האיש הירא' – מה תלמוד לומר שוב 'ורך הלבב'? שאפילו
נתנו לעכברושים לחיות -לתדהמתם שלהם. נתנו לרוצחים, שונאי ישראל, לצעוד אל מחוץ לביירות כשאצבעותיהם מורמות אל-על בסימן V, נשקם ברשותם, כגיבורים שאחר כך יצרו את
חוק בין-לאומי? מקובל על הגויים? מקובל על האו"ם? בשביל המדינה הזו יש רק קנה מידה אחד: האם זה טוב ליהודים, האם נוכל להכניס לתוך המרצחים
"אנחנו טובים מהם". ובכן, אנו אכן נותרנו "טובים מהם". "מתים מהם" – אך "טובים מהם". מעוותים את צורתה המקורית של היהדות, מעקמים את ההיגיון הבריא,
"הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב". דווקא אותו בידוד, עם הפחד הטבעי המתלווה אליו – "אבל איך נשרוד לבדנו?" – הוא אשר מהווה את
מאחר שהמציאות מכאיבה מדי, ממציאים פתרונות ומריעים לאשליות. נשיא "גוי" זה או אחר, יחלצנו; הוא יצילנו; הוא לא יתיר לנהרות בבל להגיע עד נפשנו –
קראנו היום בתורה פרשת ראש חודש בפרשת פנחס. וכדאי מאוד לעשות מנהג, שנאמר בכל ראש חודש משהו על פנחס, כי פנחס הוא אליהו והוא יקדים
דע כלל גדול: מפלה לאומית ותבוסה לעם מהוות חילול השם לאומי, משום שהגוי רואה את נצחונו ואת תבוסתם של ישראל, וחושב שכוחו עשה את כל