אנו תופסים מחבלים. אנו גוזרים עליהם מאסר עולם. אנו מאכילים אותם ומאפשרים להם ליהנות מכל הזכויות המוזכרות באמנת ג'נבה. ואז, אנו משחררים אותם בתמורה לכמה ישראלים, ולפעמים אף עבור שבויים ממדינות זרות. אין דבר בעולם אשר יבטיח בצורה טובה יותר את המשך רציחתם של יהודים בעתיד.

אין לשחרר מחבלים. אף לא צריך לכלוא אותם. תופסים אותם, מתחקרים אותם, ואז הורגים אותם. זו היהדות. וזו הרחמנות. אינכם מאמינים? שאלו את הוריו של כל יהודי אשר נרצח על-ידי מחבלי אש"ף.

הכלל הוא: אותו צבא, עם אותו נשק, ינצח או ינוצח לא על פי נשקו, אלא לפי רצון ה'. ולכן לא השטחים ועומק האדמה שיש מול התקפת האויב יקבעו את התוצאות, אלא תשובה ובטחון בה'. ואותו אדם לאומי שאינו בוטח בה', לא יצליח גם אם לא יחזיר שעל של אדמה לאויב, אלא אם כן יבטח בה'.

הקב"ה מביא את הגאולה לעם ישראל בשתי דרכים. אם יזכו, הוא מביאה חיש מהר, "היום אם בקולו תשמָעו", ללא יגון וללא חבלי משיח. ואם לא זכו, באה הגאולה רק "בעתה", כאשר יגיע הקץ. ויש הבדל מהותי בינה לבין הגאולה של "אחישנה", לא רק בזמן אלא גם ביסורים, מכיון שכל סיבתה של גאולה "בעתה" אינה בגלל מעשים טובים ותשובה, אלא כדי לקדש שם שמים המחולל על ידי שפלותם של ישראל, ולכן הגאולה באה, אבל היא באה כרוכה בעונש המגיע לישראל. שאין מנוס ממנו אלא בתשובה אמיתית ושלמה, כי חמתו וחרון אפו של מלך מלכי המלכים הוא, ומרדנו בו.